שלוסברג נ' שגב מטבחים 2006 בע"מ

פסק דין

בפני תביעה במסגרתה עותר התובע כי בית המשפט יורה לנתבעת לפצותו בגין איחור באספקה של מטבח.

לטענת התובע הוא התקשר עם הנתבעת בהסכם בחודש אפריל 2010 תוך שנקבע בין הצדדים כי המטבח יסופק בסוף חודש אוגוסט או בתחילת חודש ספטמבר. בכתב התביעה נטען כי התובע פעל בהתאם להסכמות בין הצדדים, החל בשיפוץ הבית בתחילת חודש אוגוסט ואולם משביקש, בהתאם להסכמות בין הצדדים, כי המטבח יסופק לו – לא נענה. פניותיו לנתבעת לא נענו אף הן והמטבח סופק בסופו של יום רק ביום 3.11.10. התובע עתר לפיצוי בסך של 10,000 ₪.

לטענת הנתבעת דין התביעה להידחות במקום בו הובהר לתובע מלכתחילה כי המועד הנקוב בהזמנה הינו מועד משוער בלבד. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי הובהר לתובע במפורש כי אספקת המטבח כפופה לאילוצים של הנתבעת עצמה וממילא גם צ'ק הבטחון שניתן ע"י הנתבעת לתובע, ניתן עד לסוף חודש דצמבר 2010, דבר אשר יש בו ללמד על פרק הזמן הסביר לצורך אספקת המוצר.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את טענות הצדדים בפני, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי. טעמי להלן.

מצאתי את עדותו של התובע בפני כמהימנה. התרשמותי הבלתי אמצעית הייתה כי מדובר במי שכלכל את צעדיו ופעל בהתאם להבנתו באשר להסכמות שהיו בין הצדדים. אני מודעת לעובדה כי על ההזמנה רשום תאריך משוער. עם זאת, לא כתוב בתוך אותו הסכם דבר וחצי דבר לעניין אותם אילוצים הנזכרים בכתב ההגנה של הנתבעת.

מדובר במסמך שנוסח ע"י הנתבעת, על נייר מכתבים של הנתבעת, וניתן היה לצפות כי ככל שסברה הנתבעת שקיימים אילוצים מוגדרים תציין זאת במפורש.

זאת ועוד, בית המשפט העליון נתן דעתו לא אחת לעובדה כי גם במקום בו הצדדים לא נקבו בתאריך מוגדר לצורך ביצוע תאריך זה או אחר, שהרי יש לבצע את ההתחייבות בתוך פרק זמן סביר. איני סבורה כי במקום שבו נקבע בין הצדדים תאריך משוער לסוף חודש אוגוסט תחילת חודש ספטמבר כי קיימת סבירות שהמוצר יסופק בחודש נובמבר.

טען נציג הנתבעת בפני כי הובהר לתובע במועד ההזמנה שיכול שהאספקה תעוכב. עם זאת, הגורם עמו היה התובע במגע אינו הנציג אשר נוכח באולמי, כי אם איש מכירות בשם שי. שי לא הגיע להעיד.

בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון במקום שבו לא מתייצב עד רלוונטי לדיון, עומדת עובדה זו לחובתה של הנתבעת.

באשר לסכום הנתבע – על בית המשפט ליתן דעתו למכלול הנסיבות הנוגעות לתיק הנדון לרבות פרק זמן של העיכוב, הנסיבות ודרך התנהלות הצדדים עד למועד האספקה.

לאחר שנתתי דעתי לכל אלו, אין אני סבורה שיש מקום לפסיקתו של פיצוי בשיעור הנתבע. אני סבורה כי סכום הפיצוי הראוי בנסיבות אלו בגין עוגמת נפש עומד על סך של 5,000 ₪.

סוף דבר, אני מורה בזאת כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 5,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן תשא הנתבעת בהוצאות ההליך בסך של 600 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מהיום.

ניתן והודע היום ל' ניסן תשע"א, 04/05/2011 במעמד הנוכחים.

הלית סילש, שופטת

הוקלד על ידי: שרית שקדי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: